לחץ להגדלה
חנה
לחץ להגדלה
חנה
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
Anunksnado AnunksnadoST הדליק/ה נר לזכרה ב-03/09/2017: "The ED caused by that surgery can be either temporary or permanent. He is content, along with the the complete opposite of our thoughts senior years has in store for us.".
 
Josh Josh Grandes הדליק/ה נר לזכרה ב-14/07/2015: "Hi, I have recently visited your website and figured I could help you optimizing it for all mobile devices. Our experts have extensive knowledge of all latest innovations providing the best in mobile-optimized web performance and security. We would gladly design mobile-optimized landing pages for any of your online campaigns if needed. Please let me know if you find this interesting. All the best, Joshua Grandes AgentGrpahics. Email - josh@agentgraphics.com".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר חנה פרליס, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר חנה פרליס, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
לזכרה / מיכל חביב 


סבתא חנה נפטרה מספר חודשים לפני יום הולדתה ה93- – אחת מאחרוני השרידים של דור הנפילים, הדור שבנה את הארץ בעבודה פיזית קשה, ולא בדיבורים ובפוליטיקה, הדור שהיה מלא באהבת הארץ ואידיאליזם.
במשפחה הקטנה שלנו, הייתה סבתא אחד מעמודי התווך, וככל שקטנה המשפחה והצטמצמה, לצערנו הרב, במרוצת השנים, כך עלתה חשיבותה של סבתא כראש המשפחה; סבתא עם מוחה החריף, שהזמן לא נתן בו את אותותיו, עם יכולת הניתוח שלה של מצבים ואנשים, עם הנכונות לעזור תמיד והנדיבות שאין לה סוף. בשבילי סבתא הייתה אישיות אהובה ומרתקת. קשה היה להתייחס אליה כאישה מבוגרת, "זקנה", כי רוח הנעורים פיעמה בה כמעט עד לערוב ימיה.
לא אשכח איך לפני כ15- שנים אחותי, שלמדה גרפולוגיה, נתנה למורה שלה כתבי יד של בני המשפחה. הגרפולוג לא היה יכול להאמין שכתב היד שניתן לו היה של אישה, שהייתה אז בסוף שנות ה70- לחייה, וטען, שזהו כתב יד של אישה מלאת חיוניות ורוח נעורים, עם תקוות ותוכניות לעתיד, תכונות שאי אפשר למצוא אצל אנשים שעברו את גיל השבעים...
ואכן, תכונת החיוניות הזאת אפיינה את סבתא כמעט עד סוף חייה, רק מחלתה, בשנה האחרונה, גרמה לדעיכתה של תכונה זו. אפילו התאונה, לפני כ4- שנים, שהשאירה אותה נכה, לא יכלה לה ולא גברה על רצון החיים שלה; לאחר ששברה את ירכה, אושפזה סבתא, תקופה לא קצרה בבית החולים ע"ש הרצפלד לשם שיקום. בתחילה דאגתי מאוד. ראיתי אנשים רבים בגילה שמגיעים למקום זה, משלימים עם גורלם ודואכים, ולא יוצאים עוד ממנו. אך לא סבתא אישה שתוותר. תוך מספר ימים "הפכה" את המקום על פיו – ידעה לקרב את האחיות וכוח העזר שהייתה זקוקה לו, ולהרחיק את מי שלא נראה לה...
היא הכריזה "שביתה" משיעורי הריפוי בעיסוק, שהרי "זה לא בשבילה, היא אישה שעבדה עבודה פיזית קשה ומעולם לא ידעה לרקום או לצייר ואין היא מתכוונת לעשות זאת עכשיו...", בוודאי הכעיסה לא מעט את הצוות הרפואי, עד שלבסוף לא יכלו לה ונכנעו, אבל אני הייתי "מבסוטה", ידעתי שסבתא חזרה לעצמה והיא תצא מהמקום ההוא... ואכן במשך למעלה משלוש שנים הצליחה סבתא לקיים אורח חיים כמעט נורמלי, והמשיכה לנהל את עולמה הקטן מכיסא הגלגלים, עד שהכריעה אותה מחלה קשה.

כזאת הייתה סבתא, אישה מלאת ניגודים, דומיננטית ודעתנית במשפחתה ובחוג מכריה, אך ביישנית ושקטה במקומות זרים (עד שהייתה מתאקלמת וחוזרת לעצמה). אשת עמל, שעבדה מרבית חייה במשק, אך גם אישה שאהבה למלא את ביתה בספרים ובחפצי נוי. אישה, שאהבה כל חייה לתכנן "פרויקטים" קטנים לה ולמשפחתה, לשפץ, לבנות, להדריך את הגנן מה לשתול בגינה כל עונה ועוד. אישה, בעלת חוכמה וידע רבים ויכולת לקלוט אנשים ומצבים ולנתח אותם בצורה מדויקת, אך גם נאיבית וכמעט ילדותית בנושאים מסוימים. אישה שהייתה ליברלית בדעותיה, קיבלה כל אדם כאדם, והתעניינה בכל אדם, בלי הבדל מין גזע ודת, אך גם הייתה שמרנית מאוד בנושאים שבינו ובינה, ועיוותה פנים בכל סרט שהייתה בו יותר מנשיקה...
אך יותר מכל הייתה סבתא אישה אופטימית שראתה את העולם כטוב מיסודו ושנהנתה לחיות בו, למרות החיים הלא קלים בארץ, למרות שעזבה חיי נוחות במשפחה מסודרת בארצות הברית, למרות המלחמות והאויבים שהגיעו עד סף ביתה כמעט, לא התייאשה. תמיד ראתה את היום החדש שבפתח, שיהיה טוב ומוצלח לא פחות. ואולי אף יותר מקודמו. סבתא הייתה גם חפה מכל ציניות, ואני, למרות השקפת עולמי הצינית והמעט פסימית אהבתי מאוד את האופטימיות שלה, היא הלמה אותה כל כך.

יהא זכרה ברוך
מיכל חביב
פגישה מרגשת עם ח.נ. ביאליק  / עד עולם
בגיל 16 פגשה חנה פרליס את ח.נ. ביאליק. היה זה במהלך כנס של תנועות הנוער הציוניות בארה"ב. היא ניגשה אליו, הגישה לו זר שושנים גדול ואמרה בעברית: "ברוך היית בעוזבך את ציון וברוך תהיה שבעתיים בשובך אליה". הוא הפנה אליה את ראשו בפליאה: "נערה בארץ זו המדברת בשפת ארץ ישראל?" ונשק ללחיה. חנה פרליס נולדה ב-1910 בבולטימור שבמרילנד, ארה"ב. הוריה, רחל וטוביה זקס, עודדו את בתם לקחת חלק בפעילות ציונית. היא סיימה את לימודיה בקולג'' העברי ובבית המדרש למורים וארבע שנים לאחר המפגש המרגש עם ביאליק החליטה ליישם את האידיאולוגיה עליה התחנכה ולעלות לארץ ישראל. אביה תמך בילדתו בת ה-20 ולמרות דאגתו היה גאה בהחלטתה. עם עלייתה לארץ ישראל ב-1930 הגיעה לירושלים והתלבטה האם להמשיך את לימודיה האקדמיים או לפנות להתיישבות. כאשר שמעה על שמונה אמריקאים שהתיישבו ב''קבוצת שילר'', הצטרפה אליהם ועשתה את צעדיה הראשונים בחקלאות. באותם ימים הכירה את ליפא פרליס. הקשר בין השניים התהדק והם נישאו בטקס צנוע בירושלים. כעבור כשנה נולדה בתם הבכורה יעל והם התקבלו כחברים במושב כפר גבתון. במאורעות תרצ"ט (1939) נרצחו שכניהם הקרובים. אביה המודאג קרא למשפחה לעזוב ולשוב לארה"ב. תשובתה של חנה היתה חד-משמעית: "לא נזוז מכאן". משפחת פרליס הקימה משק עזר ובו לול עופות, רפת ופרדס. "לאמא היה סדר יום קבוע", מספר הבן חזי. "היא פתחה את הבוקר בקריאת העיתון ''דבר'' ולאחר מכן טיפלה בבית, בילדים ובמשק. הקשר שלה לעבודת האדמה היה טבוע בה עד יומה האחרון". "היא היתה אישה דומיננטית ופעלתנית", מספרים בני משפחתה. "יש שטענו שהיתה קשוחה אבל מתחת לקליפה הקשה היו רכות והמון אהבה". חנה פרליס היתה ללא ספק מאחרוני דור הנפילים, בוני הארץ.

(כתבת זיכרון לזכרה שפורסמה בעיתונות הארצית בחודש 6/04 )
QHGRSMTFE / Dami Dami (QiIeBEigsqpwD)   לקריאה  
סבתא חנה / דוד ביתן    לקריאה  
סבתא חנה ז"ל / לאה נודל    לקריאה  
חנה פרליס/ מתוך הספד שנשא אבנר פרליס בהלווייתה של חנה    לקריאה  
קווים לדמותה של אמא / חזי ויעל (ילדיה)   לקריאה  
להוספת דברים לזכרה לחץ כאן 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©